מאמרים
הגישה המיוצבת: הקריטריונים, ואיך לבדוק אותם טיסה אחר טיסה
גישה טובה מוכרעת לפני היישור. בגובה שנקבע מראש, המטוס נמצא על הנתיב שלו, במהירות הנכונה, בתצורה הנכונה, עם קצב ירידה סביר; אם לא, מבצעים הליכה סביב. הקריטריונים המקובלים, למה הם חשובים, ואיך לקרוא אותם בדיעבד אחרי כל טיסה מתוך היומן של המטוס.
מאין באים הקריטריונים
הקריטריונים המצוטטים ביותר באים מצוות המשימה של Flight Safety Foundation (FSF) לצמצום תאונות בגישה ובנחיתה, הידוע בשם ALAR. דף התדריך 7.1 שלו, "Stabilized Approach", שפורסם ב-2000, נותן הגדרה פשוטה: גישה היא מיוצבת רק אם כל הקריטריונים של נהלי המפעיל מתקיימים לפני ההגעה לגובה הייצוב המינימלי או בעת ההגעה אליו.
צוות המשימה מצא שגישות לא מיוצבות, נמוכות ואיטיות או גבוהות ומהירות, היו גורם סיבתי ב-66% מתוך 76 התאונות והתקריות החמורות בגישה ובנחיתה שבדק, שאירעו ברחבי העולם בין 1984 ל-1997. הדף נכתב בראש ובראשונה לצוותים של חברות תעופה: הוא מדבר על הטייס המטיס ועל הטייס שאינו מטיס, על מערכות ניהול טיסה. העקרונות שלו תקפים בכל זאת גם למטוס של מועדון.
EASA מעבירה את העיקרון לתעופה הכללית, בדף שלה על אובדן שליטה בגישה ובנחיתה: גישה מיוצבת עוברת בנתיב בזווית קבועה לעבר נקודת נחיתה מוגדרת; המטוס מוכן בתצורה מוקדם, כך שנדרשים רק תיקונים קטנים בזווית העלרוד, בכיוון ובעוצמה; ואם הגישה אינה מיוצבת, מבצעים הליכה סביב.
הקריטריונים של Flight Safety Foundation
ה-FSF קובעת שני גובהי ייצוב מינימליים: 1,000 ft מעל שדה התעופה בתנאי מטאורולוגיה של טיסת מכשירים (IMC), ו-500 ft בתנאי מטאורולוגיה של טיסה חזותית (VMC). בגובה הזה, כל התנאים הבאים חייבים להתקיים:
- המטוס נמצא על נתיב הטיסה הנכון;
- נדרשים רק שינויים קטנים בכיוון ובזווית העלרוד כדי להישאר עליו;
- המהירות המצוינת אינה גבוהה מ-VREF + 20 kt ואינה נמוכה מ-VREF;
- המטוס בתצורת נחיתה;
- קצב השקיעה אינו עולה על 1,000 ft/min; גישה שדורשת יותר מחייבת תדריך מיוחד;
- הגדרת העוצמה מתאימה לתצורה ואינה נמוכה מהמינימום שקבע מדריך ההפעלה של המטוס;
- כל התדריכים ורשימות התיוג הושלמו;
- בגישת ILS, המטוס נשאר בטווח של נקודה אחת מה-localizer ומה-glideslope; בגישה מעגלית, הכנפיים מאוזנות בסופית לכל המאוחר ב-300 ft מעל שדה התעופה;
- נוהל חריג או מצב לא שגרתי שמחייבים סטייה מהקריטריונים האלה מחייבים תדריך מיוחד.
והכלל שנותן לרשימה את משמעותה: גישה שאינה מיוצבת בגובה הייצוב המינימלי, או שמאבדת את הייצוב מתחתיו, מחייבת הליכה סביב מיידית.
למה זה חשוב, גם בהקפה
דף ה-FSF מתאר את שתי הדרכים שבהן גישה משתבשת. בתאונות שנבדקו, הגישות הנמוכות והאיטיות הובילו לאובדן שליטה, ובדרך כלל להתנגשות בקרקע; הגישות הגבוהות והמהירות, לאובדן שליטה, לחריגה מקצה המסלול וליציאה מהמסלול. בין הסטיות שהוא מונה: גישה שלמה בסרק כי המטוס הגיע גבוה מדי או מהר מדי, חציית סף המסלול בגובה של יותר מ-50 ft, יישור מתמשך ונגיעה ארוכה.
קביעת גובה הייצוב לפני הגישה משנה בעיקר את ההחלטה. ב-500 ft השאלה כבר אינה "האם זה יסתדר?" אלא "האם הקריטריונים מתקיימים?". ההליכה סביב הופכת לתמרון מתוכנן, לא להודאה בכישלון. EASA אומרת זאת במפורש: אין שום בושה בהליכה סביב. היא ממליצה גם לשאת מספיק דלק להליכה סביב ולתרגל אותה, כי זה שלב קריטי בטיסה.
מה יומן הטיסה יכול להראות
מטוסי מועדון רבים כבר מקליטים כל טיסה. Garmin G1000, למשל, כותב קובץ בכל הפעלה בתיקייה data_log שבכרטיס ה-SD של צג התצוגה הרב־תכליתי שלו. צגי מנוע, מערכות אוויוניקה אחרות ואפליקציות ניווט משאירים גם הם יומנים או מסלולי GPS. אחרי הטיסה, אפשר לקרוא בהם את הגישה בדיעבד.
הגבהים הם הקושי: למטוס קל אין מד גובה רדיו. הגובה מעל השדה מחושב מהרום שהוקלט, פחות רום השדה שנקרא באותו יומן בזמן שהמטוס נוסע עליו. שניהם באים מאותו מקור, כך שכיוון שגוי של מד הגובה מתקזז.
| קריטריון | מה היומן מראה |
|---|---|
| נתיב טיסה | מסלול הטיסה על המפה; בגישה מונחית, הסטיות מהציר ומשיפוע הגלישה, אם האוויוניקה מקליטה אותן. |
| מהירות | המהירות המצוינת בין גובה הייצוב לסף המסלול. מסלול GPS פשוט נותן רק את מהירות הקרקע, שהרוח מעוותת. |
| קצב שקיעה | המהירות האנכית שהוקלטה, או זו שמחושבת מהרום. |
| הטיה | זווית הגלגול, כשהיומן מכיל את תנוחת המטוס. |
| תצורה, עוצמה, רשימות תיוג | לעיתים רחוקות: מצב המדפים ורשימות התיוג אינם מופיעים ברוב היומנים; סל״ד המנוע לפעמים כן. |
| נגיעה | קצב השקיעה ומקדם העומס בנגיעה; נקודת הנגיעה ביחס לסף, אם מיקום המסלול ידוע. |
השיטה כוללת שלושה שלבים. בחרו את גובה הייצוב שלכם: 500 ft מעל השדה בטיסת VFR, או זה של בית הספר שלכם. בין הגובה הזה לסף המסלול, רשמו את קצב השקיעה הגבוה ביותר, את הפער בין המהירות הגבוהה ביותר לנמוכה ביותר, ואת ההטיה החדה ביותר בסופית הקצרה. השוו אותם למגבלות שלכם, ואז הסתכלו על הנגיעה: האם היא הייתה היכן שכיוונתם, בלי מקדם עומס בולט?
טיסה אחר טיסה: חפשו את המגמה
גישה אחת אומרת מעט. עשר גישות לאותו מסלול מספרות על הרגל: מהירות תמיד קצת גבוהה בסופית, קצב שקיעה שעולה מתחת ל-300 ft, נגיעות רחוקות יותר ויותר לאורך המסלול. עקבו אחרי שיעור הגישות המיוצבות חודש אחר חודש, ואחרי הקריטריון שנכשל הכי הרבה: עליו כדאי לעבוד עם המדריך שלכם.
הליכה סביב אחרי גישה לא מיוצבת לעולם אינה נחשבת כישלון: זה בדיוק מה שהקריטריונים דורשים. כדי ללמוד ממנה, שחזרו את הטיסה עם המדריך שלכם; איך לנהל את התחקיר הזה הוא הנושא של המאמר שלנו תחקיר טיסה עם המדריך שלכם.
מקורות
- FSF ALAR Briefing Note 7.1 — Stabilized Approach Flight Safety Foundation, Approach-and-landing Accident Reduction Tool Kit (Flight Safety Digest, August–November 2000) (באנגלית)
- Loss of Control (LOC-I) in Approach and Landing EASA, general aviation safety pages (באנגלית)
הטקסטים נקראו בתאריך המאמר. לגבי תקנות, רק הנוסח הרשמי מחייב.